רשימות רשמים ורישומים
בעל-תשובה
כרמי: מעצב, מאייר, אומן ובעל-תשובה
שבאמת צריך התנצלות, שכשבאים ועולים ומתקרבים לעסוק בתורה צריך התנצלות,
שהרי התורה כה יקרה וקדושה שיש בזה חשש וסכנה, פן נפגום בטעות ביקר, שמא
נעוות ונקלקל, שמא תצא מתחת ידנו תקלה, ולפיכך צריך התנצלות והריני מתנצל,
התנצלות אמיתית וכנה מעומק הלב, התנצלות לפני התורה.
התנצלות
שבאמת ברור הדבר, שכל הדברים הכתובים כאן והנשמעים כאן, בהסכת הזה , הרי
הם דברים תמימים, דברים תמימים ופשוטים כערמה של קש, והם דברים פשוטים שאין בהם ממש.
ולפיכך אין להסיק מהם דבר, ואין גם להצטער מהם בכלל, והם כמו שרטוט מצהיב
בקלסר ישן, וכמו סקיצה חסרה הנזרקת לפח האשפה, וכשברירי ענן המתפוגגים
ברוח הבוקר הקלה, והרי הם דברים פשוטים כקש, דברים פשוטים ותמימים ממש.
הבהרה
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה
מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את יי בלבד. ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים סתומים ועמוקים, וישיגו את
דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר : "כי מלאה הארץ דעה את יי כמים לים מכסים"
(רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות)
ציטוט 1
ובאמת, שום דבר לא יהיה שוה לתנועה המחשבתית שתהיה לנו, כשנשב בגינה ונפתח
את הספר הקטן הנמצא לידינו תמיד, את התורה, ונקרא מעט בפרשת השבוע, על עם
ישראל, על הקדוש ברוך הוא. רק כאן בספר הקטן נוכל ללמוד באמת על האמת
האלוקית, על סודות הבריאה, על מלך מלכי המלכים, כאן כתוב הכל בשפת הקודש
שאין יפה ממנה, כאן נתחבר לקדושה ולטהרה. בספר הקטן הזה גנוזים כל הסודות, הספר הקטן ממשיך עלינו מחשבות. מן הפסוקים שבספר הזה עולים קולות שמיימים נפתח אותו אם כן ונטה אוזן לקולות הרחוקים.
קולות
נולדתי ביום שבת אחד, שבת שהיתה גם יום הכיפורים, בנתניה בשנת 1956 לשני הורים נחמדים. בתחילה הלכתי לגן פנינה ואחר כך עברתי בצעדי רגלים קטנות לגן
בתיה ומשם לבית הספר היסודי, בהמשך למדתי בתיכון על שם שאול טשרניחובסקי
ואחר כך כמו כולם, לצבא. אחרי הטיול הגדול עליתי לירושלים ולמדתי בבצלאל עיצוב ואיור, ואמנם יש באמתחתי כמה סיפרי ילדים שאיירתי באותם שנים.
אחרי עוד כמה תחנות, כשהייתי כבן 40 יותר או פחות , אישתי היקרה שתחיה, חזרה
לפתע בתשובה, חזרה בתשובה אל השם, חזרה לפתע פתאום, חזרה בתשובה בבום.
והנה כראוי וכמובן הלכתי אף אני בעקבותיה, וקניתי לי כיפה וטלית, ציצית ותפילין
וחזרתי בתשובה אף אני, ונהייתי לדבר השם חרדי...
והנה משם נמשכים הדברים,נמשכים הדברים לאטם עד היום, והנה התעוררתי לפתע והנה כל זה הרי הוא חלום...
עכשיו אני כבר זקן, זקן מאוד, עכשיו אני כמו חתול, אוכל קטלי וישן כל היום. עכשיו יש לי פנאי לעשות דברים שאני אוהב: ללמוד רמב"ם, לכתוב מזוזות, ולקרוא בתורה בטעמי המיקרא...
ולפיכך יש לסכם ולומר, שכל פירקי ההסכת הזה, כלומר הפודקסט בלעז, חוברו
ונכתבו, לוקטו ונערכו, בצריפו אשר בחצר, בזמנו החופשי וברצונו כי טוב, על ידי
כרמי, השם יחיהו וישמרהו, ובעזרת השם הטוב.
כרמי
... אבל הנה, כל הציורים האלה שהתורה מציירת לנו ברוב טובה, הרי הם בודאי כטיפה בים, ואי אפשר כלל לעמוד על הגנוז בהם עד סופו ולהבין את עומקם ואת יופים ואפילו רק במחשבה ובדימיון. ובודאי שאי אפשר בשום אופן שבעולם לתאר אותם במילים שהרי בודאי אין מילים לזה...
מילים
...והנה, תיכף ומיד וללא שהות כלל, ידיים ארוכות אוחזות בתיבה ומביאות אותה אל
החוף. פתח התיבה ניפתח והילד הבוכה רואה אותה לפניו נאה ואצילית, עיניים טובות, שושן צחור בשערה... זוהי בתיה בת פרעה, אכן שמע השם את תפילתו.
תפילה
יסוד היסודות ועמוד החכמות ליידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל הנמצא,
וכל הנמצאין מן השמים והארץ ומה שביניהן לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו...
המצוי הזה הוא אלוה העולם, אדון כל הארץ, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ
ותכלית,בכח שאין לו הפסק . שהגלגל סובב תמיד, ואי אפשר שיסוב בלא מסבב, והוא ברוך הוא מסבב אותו בלא יד ובלא גוף.
וידיעת דבר זה מצות-עשה, שנאמר: "אנכי יי אלהיך..."(רמב"ם הלכות יסודי התורה)
ציטוט 2
...כמו למשל שאתה שוכב לך לדוגמא, במחפורת הבוצית האישית הקטנה שלך,אי שם בקו החפירות הצרפתי, במלחמת העולם הראשונה, קו-מז'ינו, לייתר דיוק, וממתין כבר שעות רבות להסתערות הגדולה, הכל מסביב מסריח ורטוב ושורץ פשפשים. מרחוק נשמע מן רעש עמום, כמו טרטור של מכונה ישנה לכיסוח דשא שטעתה בדרכה והגיעה לשדה הזרוע אבנים קטנות. והנה ניתן האות הפלוגתי ואתה אוסף את עצמך, מכתף את הרובה, וקופץ החוצה מן המחפורת העלובה. מיד, איך שאתה יוצא, פרוע ומבולבל, מתברר לך שהדבר שמטרטר מרחוק היא מכונת-יריה, שעומדת מעבר לגדר בצד השני ותיכף אחרי שניה אתה מקבל כדור בין העינים ונופל אחורה כאבן.
ואמנם יש לומר שכל זה הוא דבר נורא ואיום ועצוב, אבל בכל אופן לא כמו להכניס הביתה טלויזיה...
טלויזיה
...והנה בודאי, שפרח יפיפה כזה, הרי הוא פה-יפה-ליה' , כביכול פה-יפה-לשם, פרח יפיפה - יופי עוצר נשימה, ורק טיפש מטופש או פרופסור מעונב שהוא גם דרויניסט נפוח, יכול להעלות על דעתו טעות כה גדולה ועצובה, שפרח כזה נוצר אך במיקרה או שהוא תוצר של שרשרת טעויות ופיצוצים ביונומים לא מבוקרים, ברובד-המולקולרי , בחשכת האינסוף התת-אטומי.
כלנית
אין לי אב ואין לי אם, יש בי רעב רק לסטייק-ראם, יש בי רעב לעוד דברים, שעד עכשיו עלי אסורים. ולכן אני מחפש צרות, ולכן אני רודף נמרות, למרות שבעצם לפי טיבי אני טיפוס די חיובי. אם אתגבר על המשבר, אחדל כנראה להיות נמר, ואז אחליף חברבורות ולא אריב עם מישטרות. אבל בינתיים אני מחכה לברק משמיים, שיבוא ויכה בי במקום הנכון, ויחדיר לקירבי קצת בטחון, אשר יסייע לי לחדול להיות נמר סנגלי פריץ-חיות. ( שיר הנמר הקליל, דוד אבידן )
ציטוט 3
...ולפתע האיר המזרח וכל מה שהיה לא היה עוד. בעולם נפל דבר, ניתפוצצה פצצה.
קליפה-דקה של חומר הסירה מעל עצמה את משאה האלוקי ואחרי חלקיק של שניה, לא היו עוד לא נשים ולא ילדים ולא דבר, עיר שלמה היתה כלא היתה... הזקנים התאיידו ראשונים, עצמותיהם התפזרו לכל עבר ברוח, כמו דגים מבוהלים באקוואריום. כל מי שעמד על המדרכה נעלם, והשאיר אחריו כתם קטן על המרצפת, בצבע הבגדים שלבש.
הנה כך בלי משים וממש בהסח-הדעת, נסתיימה מלחמת העולם באיים הרחוקים, בים האוקיאנוס הגדול.
אקוואריום
..."מה משמעותו של כל זה ווטסון?" שאל הולמס בכובד ראש והניח את הנייר מידו. "איזו מטרה הושגה על ידי מעגל זה של אומללות, אלימות ואימה? מוכרחה להיות לו מטרה כלשהי או שהיקום שלנו נשלט ביד המקרה, דבר שקשה להעלותו על הדעת, אבל איזו מטרה? זאת השאלה הניצחית שהמוח האנושי עדיין רחוק מן התשובה עליה."
( שרלוק הולמס מאת א.ק.דויל )
ציטוט 4
ואמנם, כל הדברים האלה כבר חלפו עברו ולא נשאר מהם דבר,זולתי זכרון רחוק. ובכל
אופן ישיבת-הזקנים-המעוצים של שם ועבר, בטח עברה כבר למקום אחר ובטח שהיא
מגינה וסוככת בענפיה על ילדים אחרים המשחקים בחול לרגליהם. ומי שהוא מחונן במעט דמיון ובשמיעה טובה יכול בודאי לעצום את עיניו ולשמוע את הספירה,איך שם-מונה.
ישיבה
אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' שהיא מצוה
ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים".(תהילים קי"א) שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש-ברוך-הוא היא, הוא
בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
(בראשית א' א)
רש"י
והזר גם הוא מסמל דבר, שזר הוא לשון זרות. והכונה בזה היא לכל חכמות-העולם שסובבות סביב סביב לחכמת-התורה, ממש כמו זר-סביב. ואמנם שכל חכמות העולם
מקבלות ויונקות ממנה, מן התורה-הקדושה את חיותן, שהרי הכל נמשך ממנה, אבל בכל
זאת, אין להן חלק בה ממש, שכביכול זרות, עומדות סביב סביב מלמעלה, נוגעות לא
נוגעות, קרובות אבל רחוקות. כמו שאומר הפסוק:"ועשית עליו זר זהב סביב".
זר זהב
או אולי, נוכל נזכה, לחוות על בשרנו משהו מן הטהרה העולמית. שבתחילה יגפפו אותנו
הלוך ושוב בתוך ענני-גשם כבדים וסוערים, ויטהרו אותנו כך מכל הטומאה שדבקה בנו
במשך השנים. וכך ירביצו אותנו כמה שידרש, בזרמים קשים של גשם ומטר ורוח זלעפות,
עד שנהיה טהורים לחלוטין. ואחר כך, לסיום, יספגו אותנו במגבות רכות, במרבדים ארוכים
של ענני-כבשים, ויעטפו אותנו עטוף היטב במרבצי-מלכות, בענני-נוצה זכים ולבנים על רקע שמים כחולים, צלולים כשושנה, עד שנהיה טהורים מכל וכל.
טהרה
...כי רואה אני את הזכרון שלנו לא כיסוד השומר או שוכח באקראי, אלא יותר ככוח מארגן בכוונה ופולט בחכמה. כל מה שאדם שוכח בחייו נועד מראש על ידי חוש פנימי לשכחה. רק מה שרוצה להשתמר יש לו זכות להיות שמור לאחרים.
על כן קומו, זכרונותי, בחרו ודברו בעדי ותנו לפחות בבואה של חיי טרם ישקעו לתוך
האופל. (העולם של אתמול מאת סטפן צוויג)